האלימות מתחילה בגן הילדים וממשיכה ומתפתחת בבית הספר וגם בגיל יותר מבוגר, הכל בהשתתפות של הבית ושל החברה בחוץ.
האלימות היא תופעה אוניברסאלית אשר לא פוסחת על חברות שונות ותרבויות שונות. האלימות הינה תופעה מורכבת המוגדרת באופנים שונים. להגדרה חשיבות רבה שכן היא משמשת בסיס לתאור התופעה ולמציאת פתרונות כדי להתמודד איתה והפעלת תוכניות למניעת אלימות, צריך להגדיר את מאפייני האלימות ולהבין מהם הגורמים היוצרים אותה ומשפיעים עליה ובייחוד באקלים החברתי-ישראלי. ככל שההגדרה רחבה יותר וברורה תימדד יותר אלימות וגם ימצאו יותר דרכים כדי להתמודד איתה.
ההגדרה הנבחרת היא:
התנהגות אשר תוצאותיה מביאות לפגיעה בזולת. הפגיעה יכולה להיות פיזית או פסיכולוגית והיא מערבת פגיעה על ידי השפלה ושימוש לרעה בכוח הכפייה.
הגדרת התנהגות מסוימת כהתנהגות אלימה מושפעת משלושה גורמים נוספים:
הכוונה האחריות וההקשר.
הכוונה - האם התוקף פעל מתוך כוונה לפגוע? ככל שנייחס לתוקף יותר כוונה ויותר מודעות לגבי מעשהו האלים, ניטה יותר לסווג את ההתנהגות כאלימה.
האחריות - ככל שנייחס לתוקף יותר שליטה ויותר יכולת לאחריות על מעשיו, נסווג את ההתנהגות כאלימות.
ההקשר - האלימות נשפטת גם ביחס לעולם הערכים של החברה בה היא מתקיימת ולנורמות ההתנהגות המקובלות באותה חברה וגם ביחס למקום וההקשר הספציפיים בהם התרחשה האלימות. ככל שדפוס ההתנהגות פחות נורמטיבי באותו הקשר בו הוא קורה, ניטה יותר לסווגו כאלימות.
בעת האחרונה מתגברת עוצמתה של תופעת האלימות והיא מתרחבת בהתמדה אל תחומים רבים בחיינו. במשפחה, בין שכנים, בכבישים, במקומות בילוי, במגרשי ספורט, בבתי הספר ונגד קשישים.
בבתי הספר יש לתופעה השפעה קשה על הביטחון האישי של ילדים ומורים וקורה לא אחת שילדים נתונים בחרדה עצומה לנוכח אלימות המופעלת כלפיהם או לנוכח איומים המופנים אליהם.
העובדה שלתופעת האלימות מקום קבוע וכל כך בולט בחיינו, מטרידה גם משום שהיא עלולה להפוך לנורמטיבית ולהשפיע על היווצרות תרבות המגלה סובלנות לאלימות.
יש טענה ש"התרגלנו" ושהתנהגויות שנתפסו בעבר כחריגות ואלימות ושנדחו על ידי החברה, הפכו במשך הזמן למקובלות ונורמטיביות והופכות את חיינו לרווי אלימות ובלתי נסבלים. ההתמודדות עם האלימות היא גם התעקשות על הגדרה רחבה ובלתי מתפשרת למושג ולתופעה.
קיימות תיאוריות רבות המנסות להסביר את הופעת האלימות בחברה האנושית, נציין כמה קבוצות של תיאוריות:
תיאוריות ביופסיכולוגיה
תיאורטיקנים כמו פרויד, לורנץ ואדלר ראו באלימות אינסטינקט מולד ונטייה בלתי נמנעת הטבועה באדם.
האלימות לדעתם היא חלק בלתי נמנע מהקיום האנושי.
פרויד ראה בתוקפנות ובהרס נטייה טבעית של האורגניזם לשוב למצבו הלא אורגני, בעוד לורנץ ראה בתוקפנות אינסטינקט חיוני הדרוש לאורגניזם במלחמת הקיום שלו.
שניהם חשבו שתוקפנות היחיד מזיקה לקיום המין האנושי וצריך לספק לאדם אמצעי פורקן מתאימים ובלתי מזיקים, כדי לווסת נטיות אלה.
תיאוריות הדחף
לפי תיאוריות אלו שפותחו על ידי דולרד, ברקוביץ ופשבך התוקפנות היא טבעית ואוניברסאלית, אך היא תגובתית.
האדם החווה תסכול כשנחסמת דרכו אל המטרה, עלול להגיב בתוקפנות.
התנסויות בתסכולים במשך החיים מצטברות וגורמות להיווצרות דחף תוקפני ואלים.
לפי גישה זאת צמצום מצבי התסכול אצל אנשים יביא להורדת התוקפנות ולצמצום האלימות.
תיאוריות הלמידה
תיאוריות הלמידה החברתית גורסות שהתנהגות אלימה נלמדת כמו כל התנהגות אחרת.
מקורה לא בכעס או תסכול אלא במערכת התגמולים שמספקת הסביבה לביטויי התוקפנות.
כשניתן לאדם תגמול חיובי על התנהגותו התוקפנית זה יחזק התנהגות זו.
האדם יכול לרכוש התנהגות אלימה דרך חיקוי של מודל אלים.
תיאוריות אקולוגיות
תיאורטיקנים שונים מצביעים על גורמים אקולוגיים המביאים אדם להתנהגות אלימה.
הגורמים הם מחוץ לאישיות האדם ולא גורמים חברתיים, מדובר בגורמים כמו טמפרטורה, שטח ומזון.
לתיאוריות השונות יתרונות יחסיים בהסברת התנהגויות אלימות אולם כולן נותנות הסבר חלקי להתנהגויות מורכבות אלה.
ההיכרות עם התיאוריות מעמיקה את ההתבוננות על התופעה ויכולה להעלות אצל הקורא מחשבות לגבי דרכי התמודדות אפשריים.
חשוב לציין שההתמודדות למעשה לא בנויה על גישה תיאורטית אחת או על עקרון תיאורטי אחד.
בהתמודדות עם תופעה כל כך מורכבת יש צורך בעקרונות הנובעים מכמה תיאוריות בו זמנית.
